תיאור מקרה של טיפול באומנות חזותית עם אישה העוסקת בזנות  

מאת: מאיה טל, בוגרת תואר MA בביה"ס לטיפול באומנויות, אוניברסיטת חיפה.  

העיסוק המחקרי בנשים שעוסקות בזנות החל דרכו רק לפני שלושה עשורים, ומעט ידוע על עולמן הפנימי ועל הטיפול הנפשי בהן, לרבות בתחום הטיפול באומנות. נשים אלו חשופות לנסיבות חיים טראומטיות ומפתחות הגנות דיסוציאטיביות ותוקפניות, המשמשות ככלים הישרדותיים בחייהן. אולם, הגנות אלו מתבטאות גם בתהליך השיקום שלהן במהלך ניסיונן לצאת ממעגל הזנות, ומייצרות התנהגויות אלימות ופולשניות שאינן מספקות מרחב עיבוד הולם, הן לעצמן והן לסובבות אותן.

המחקר הנוכחי בחן האם טיפול קבוצתי באומנות נחווה כסביבה מוגנת לעיבוד תכנים אישיים בקרב נשים שעוסקות בזנות, דרך תיאור מקרה של אישה משתקמת במרכז המיועד לאוכלוסיה זו. מטרות הקבוצה היו הכרות עם חומרי יצירה, למידת השימוש בהם לצורך ביטוי אישי, וחיזוק עצמאות הבחירה, אשר נוטה להישלל בקרב נשים אלו. מהטיפול בניבה (שם בדוי), שכלל מפגש פרטני אחד ושלושה מפגשים קבוצתיים, עלו מספר תמות: עיסוק בקשר עם דמויות משפחתיות (בעקבות התאלמנות וקשר הרסני עם בנה), חוויה קורבנית בקשרים בין-אישיים, השתקמות בצל סביבה חברתית מאיימת, ותנודות בין חוויה רגשית מוצפת למנותקת.

מהטיפול בניבה, עלה כי בקבוצה היא נקלעה למצבי סיכון חברתיים, ובמפגש הפרטני חוותה הצפה רגשית. מאפייניה האישיותיים מביאים לצורך בטיפול קבוצתי מוגן יותר. ניכר כי לתרפיה קבוצתית באומנות ישנם יתרונות וחסרונות בעבודה עם נשים שעוסקות בזנות, בעוד שהרכיב האומנותי משמש כאלמנט טיפולי מיטיב. אולם, ישנו צורך בהמשך חקר השפעת התרפיה באומנות על האוכלוסייה, בכדי לסייע בהבנת התהליכים התורמים ליציאתה ממעגל הזנות. 

מילות מפתח: תרפיה באומנות חזותית, זנות, תיאור מקרה, טיפול קבוצתי, מרחב טיפולי בטוח. 

לפניות בנוגע למאמר זה: מאיה טל,  דוא"ל, redmuya@gmail.com