issu1-abs3

דרמה כמתודולוגיה מחקרית 

מאת: ד"ר הוד אורקיבי, בית הספר לטיפול באמצעות אומנויות, אוניברסיטת חיפה

טענתו המרכזית של נוריס (2000) היא  שהדרמה הופכת למתודולוגיה מחקרית כאשר איסוף הנתונים, ניתוחם והצגתם מתבצעים באמצעים דרמטיים/תיאטרוניים. הכותב סוקר מגוון אופנים בהן ניתן להשתמש בדרמה עצמה ככלי מחקרי, כחלק מהגישה המכונה מחקר מבוסס-אמנויות (arts-based research). דוגמא אחת היא שימוש באימפרוביזציה כשיטה לחשיפת דעות ביחס לנושא הנחקר.   

למרות שמאמר זה מתייחס למחקר באמצעות דרמה בהקשר חינוכי,  הקורא יכול בקלות להתרשם כי הצעותיו של נוריס בהחלט ישימות עבור מטפלים באמצעות דרמה. 

מאמר נוסף, של רוזיטר ועמיתים (2008), סוקר מחקרים מתחום הבריאות בהם נעשה שימוש בטכניקות מתחום התיאטרון, הדרמה והמופע כמתודולוגיה דרמטית-איכותנית לניתוח נתונים והצגת ממצאים. המחקרים שאותרו על ידי הכותבים סווגו לארבעה "ז'אנרים" שונים. הז'אנר הראשון, מופעים לא-תיאטרליים, כולל, למשל, קריאה דרמטית, בצורת מונולוג או סיפור, טקסט מתוך ראיון מוקלט שתומלל. הז'אנר השני, אתנודרמה, כולל, לדוגמא, דרמטיזציה מלאה של סצנות כפי שעלו הישר מתוך נתוני המחקר שנאספו באמצעות קבוצות מיקוד או רשימות אתנוגראפיות בשדה.  הז'אנר השלישי, מופע תיאטרלי מבוסס-מחקר, שונה משני הראשונים  בכך שהוא מתרחק מהנטורליזם הריאליסטי ופחות "נאמן למקור". כאן, המחקר משמש מעיין השראה ליצירת מופע אסתטי-דרמטי שהוא בבחינת פרשנות אמנותית לנתוני המחקר. הז'אנר הרביעי, מופע תיאטרלי דמיוני, כולל מופעים שאינם מבוססים כלל על נתוני מחקר ומטרתם היא, למעשה, להעביר לצופה ידע בנושא בריאות מסוים. ניתן להבחין, אפוא, כי ארבעת הז'אנרים מונחים על רצף של קרבה-מרחק באשר למידת נאמנותה של הדרמה לממצאי המחקר; הז'אנר הראשון נאמן יותר מאשר הז'אנר הרביעי לממצאי המחקר. 

בסיום המאמר מתייחסים הכותבים ליעילות השימוש בדרמה כמתודולוגיה ומציעים אופנים שונים להערכת מחקר מבוסס-דרמה. לסיכום, שני המאמרים הללו עשויים לעורר השראה אצל מטפלים בדרמה המעוניינים לחקור נושא או תופעה מסוימים באמצעות המדיום הדרמטי עצמו.

ביבליוגרפיה

Norris, J. (2000). Drama as research: Realizing the potential of drama in education as a research methodology. Youth Theatre Journal, 14(1), 40-51.

Rossiter, K., Kontos, P., Colantonio, A., Gilbert, J., Gray, J., & Keightley, M. (2008). Staging data: Theatre as a tool for analysis and knowledge transfer in health research. Social Science & Medicine, 66(1), 130-146. doi: 10.1016/j.socscimed.2007.07.021

 ד"ר הוד אורקיבי, PhD, מטפל בפסיכודרמה ושילוב אמנויות. ראש היחידה ללימודי שדה ומרכז תוכנית התמחות, ביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה. דוא"ל:  horkibi@haifa.univ.ac.il


issu1-abs2

ציור דמות אנוש ואוטיזם

מאת: מירב גבריאלי אדלר, ענבל בר, אורלי אשכנזי וגיתית שביב, סטודנטיות בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה.

מבחן דמות אנוש היא טכניקת ציור השלכתי, אשר פותחה על ידי מחובר (1949) ומבוססת על הרעיון שהדמות המצוירת מייצגת את הסובייקט, בעוד דף הנייר מייצג את סביבתו. מטרת מחקר זה הייתה לאתר אינדיקאטורים המייחדים את ציור דמות האנוש באוכלוסיית האוטיסטים לעומת האוכלוסייה הרגילה.  לשם כך נדגמו שתי קבוצות- האחת בת שמונה בוגרים המאובחנים כאוטיסטים (קבוצת המחקר) והשנייה- שמונה בוגרים ללא אבחנה קלינית (קבוצת הביקורת). הנבדקים התבקשו לצייר את עצמם על גבי דף נייר וציוריהם נותחו והוערכו על ידי שלושה שופטים.

מניתוח התוצאות עולה כי ישנם הבדלים מובהקים בשני אינדיקאטורים שזוהו ונותחו, והם: האחד-  שלב התפתחות הציור הגראפי כפי שהוגדרו בספרה של  מלכיודי (1997), כאשר אוטיסטים ציירו בשלב התפתחות גראפית נמוך יותר באופן מובהק, והשני- שטח הדמות המצוירת, כאשר אוטיסטים ציירו דמות גדולה יותר באופן מובהק בהשוואה לאוכלוסיית הביקורת.

ניתן לשער כי ממצאים אלו נובעים ממספר קשיים המאפיינים אוכלוסיה זו, כמו פיגור התפתחותי וקושי ביצירת קשר עם הסביבה החיצונית. לאור מובהקות הממצאים והספרות הדלה בנושא ניתוח ציורי בוגרים אוטיסטים, קיימת חשיבות בעריכת מחקרים נוספים לבחינת אינדיקאטורים המייחדים את ציורי אוכלוסיית האוטיסטים, וזאת בכדי לפתח כלי אבחוני לזיהוי שייכותו של אדם לרצף האוטיסטי.

מילות מפתח: אוטיזם, מבחן ציור דמות אנוש, ציורים השלכתיים, תרפיה באמנות.

לפניות בנוגע למאמר זה: מירב גבריאלי אלדר, adlermerav@gmail.com

issu1-abs1

חולי סרטן נעזרים בטיפול באמנות

 מאת: ד"ר דני יניב, בית הספר לטיפול באמצעות אומנויות, אוניברסיטת חיפה. 

מטרת המחקר הייתה לבדוק (1) האם חולי סרטן בתקופת טיפולים כימותראפיים תופשים טיפול באמנות כעוזר, ו- (2) לתאר באיזה אופן נתפש הטיפול באמנות כעוזר.  מטפל באמנות נפגש עם חולי סרטן שהגיעו לטיפול יום, גברים ונשים, ל-5 פגישות בממוצע עם כל חולה. המטפל השתמש עם כל החולים בטכניקת "קולאז'" שאינה דורשת רקע או יכולת אמנותית ומאפשרת למטופל להביע קשרים בין תמונות נבחרות לבין רגשות ואירועים בחייו/ה. פסיכולוגית ראיינה 54 מהמטופלים שהשלימו את הטיפול הכימותראפי ואת הפגישות עם המטפל באמנות. היא השתמשה בריאיון חצי-מובנה שהתבסס על שתי שאלות: "האם הטיפול באמנות עזר לך או לא?" ו- "אם ענית כן לשאלה הקודמת, האם תוכל לומר באיזה אופן עזר לך הטיפול באמנות?". החומר שעלה מהראיונות עבר ניתוח תוכן כדי לזהות תמות סובייקטיביות משותפות לחולים בנוגע לטיפול באמנות.  מתוך 54 חולים, 3 אמרו כי הטיפול באמנות לא עזר להם ו-51 אמרו כי הטיפול באמנות עזר להם.  בקרב אלו שמצאו את הטיפול כעוזר, זיהו החוקרים 3 תתי קבוצות שהדגישו נושאים משותפים : (1) מצב נפשי חיובי: טיפול באמנות עוזר משום שאִפשר להירגע/להיות יצירתי (19 חולים); (2) הקשר הדיאדי עם המטפל: מאפשר לעבור מהיצירה לנרטיב האישי (17 חולים); ו- (3) הקשר המשולש חולה-יצירה-מטפל: מאפשר להביע רגשות ולמצוא משמעויות חדשות (15 חולים). המאמר מציג אמירות שנאמרו בראיונות לצד דוגמאות לעבודות שעשו המטופלים באמנות לאורך הפגישות; שילוב זה ממחיש את התהליך שעברו המטופלים, ובכלל זה את הפתעתם בגילוי משמעויות החבויות בקולאז'ים שעשו ואת הביטוי הרגשי שהתאפשר לצד העבודות. התרומה שיש לטיפול באמנות ("קולאז' חופשי") עבור חולי סרטן המאופיינים במוגבלות פיזית ובחוסר אנרגיה ומוטיבציה, מספקת רציונל להיכללותו בטיפול תומך בחולים אלה גם בשלבים הקשים של הטיפול.

ביבליוגרפיה

Forzoni S, Perez M, Martignetti A, Crispino S. (2010). Art therapy with cancer patients during chemotherapy sessions: an analysis of the patients' perception of helpfulness.  Palliat Support Care. 8(1): 41-8.

 

דני יניב, Ph.D, מטפל בפסיכודרמה. חבר סגל באוניברסיטת חיפה, ביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות; ובסמינר הקיבוצים, המרכז להכשרת מטפלים ביצירה והבעה, ת"א. דוא"ל:Dan_yaniv@yahoo.com

  • pracdemia final 4
  • kitcat final 4
  • lab final 4
  • catrc final 4