issue3-abs12

טיפול קבוצתי בפסיכודרמה עוזר לחולי פרקינסון

מאת: ד"ר דני יניב, ביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה

מחלת פרקינסון, הידועה בסימפטומים המוטורים שלה, גורמת גם לשינויים רגשיים החלים בעקבות המגבלה הפיזית, והכוללים דיכאון, חרדה, אשמה ואיכות חיים נמוכה ('איכות חיים' הוא מושג סובייקטיבי ובהקשר של מחלה כרונית קשור לשאלה - "עד כמה אני מרגיש חולה?"). מחקר זה בדק את ההשפעה שיש לטיפול קבוצתי באמצעות פסיכודרמה על איכות החיים של חולים במחלה, וכן על סימפטומים של חרדה ודיכאון בקרבם.
תשעה גברים ושבע נשים נבחרו להשתתף במחקר על סמך קריטריונים קליניים, קוגניטיביים, ודמוגרפים. לאחר ראיונות אישיים והערכות פסיכולוגיות של כל הנבדקים, הם חולקו לשתי קבוצות. קבוצת הניסוי נפגשה אחת ל-15 יום למפגשים בני 90 דקות, ובסה"כ 12 מפגשים (חצי שנה). במפגשים אלה נעשה שימוש בשיטות התערבות פסיכודרמטיות שכללו משחקי תפקידים של מצבים יומיומיים בדגש על מציאת דרכים מספקות יותר בהתמודדות איתם, האנשה של רגשות באמצעות פעולה דרמטית, שיחות אינטראקטיביות בין המטופלים, וכן מתן מידע קליני ורפואי על המחלה. קבוצת הביקורת לא קיבלה טיפול במהלך המחקר, אך עם סיומו ולאחר שכל הנבדקים הוערכו בשנית, קיבלו משתתפי קבוצת הביקורת טיפול, בהתאם לצורך האתי להעניק טיפול פסיכולוגי לכל הנבדקים.
התוצאות הראו הבדלים משמעותיים בכל המדדים בקרב משתתפי קבוצת הניסוי אך לא בקבוצת הביקורת, כך שמשתתפי קבוצת הניסוי הראו שיפור במצבם הדיכאוני והחרדתי, וכן בהערכת איכות חייהם עם המחלה.
החוקרים הדגישו כי הטיפול הקבוצתי באמצעות פסיכודרמה התמקד ב"תפקיד החולה" ובתפקידים חברתיים אחרים המושפעים מן המחלה. לפיכך, השינויים שהביא הטיפול כללו, בין היתר, שליטה טובה יותר בסימפטומים רגשיים ובמצבים מאיימים, וכן כינון מחודש ומותאם יותר של קשרים חברתיים. תוצאות אלו מצדיקות המשך מחקר אודות ההשפעה של התערבויות רגשיות במחלת פרקינסון, במדגמים גדולים יותר ובמעקב לאורך זמן ארוך יותר.
מקור

Sproesser, E., Viana, M.A., Quagliato, E.M., & de Souza, E.A. (2010). The effect of psychotherapy in patients with PD: a controlled study. Parkinsonism and Related Disorders, 16, 298-300.

ד"ר דני יניב, דוא"ל: Dan_yaniv@yahoo.com


issue3-abs11

טיפוח אמפתיה באמצעות משחק תפקידים

מאת: ד"ר דני יניב, ביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה

אמפתיה (התאמה רגשית עם האחר) ו- theory of mind(TOM - הבנת המצב המנטאלי של האחר) הן יכולות חשובות מאד באינטראקציות יומיומיות בכלל ובפסיכותרפיה בפרט. במחקר זה, בדקו החוקרים האם אימון במשחק תפקידים קשור לחיזוק יכולות אלה בקרב ילדים (מחקר 1) ומתבגרים (מחקר 2), וניסו להתחקות אחר המרכיבים באימון הקשורים עם חיזוק כזה. ההנחה הבסיסית היתה כי מאחר ובמשחק אדם לוקח על עצמו תפקידים בהם עליו לחוות רגשות של אחרים ולנתח את האמונות וההנעות שלהם, אימון כזה יטפח אמפתיה ו- TOM.
מדדים שונים של משתנים אלה ניתנו לנבדקים לפני ו-10 חודשים אחרי אימון במשחק או אימון באמנות ויזואלית-פלסטית / מוזיקה (של קבוצות ביקורת).
במחקר הראשון הושוו התוצאות של 35 בנים ובנות בני 9 שנפגשו לאימון שבועי בן 90 דקות עם אלו של 40 ילדים שהשתתפו באימון מקביל באמנות פלסטית. התוצאות הראו כי אימון במשחק, אך לא באמנות פלסטית, קשור עם עלייה בדירוג עצמי של אמפתיה אבל לא של TOM. מאחר והפעילות לא כללה אימון מפורש או גלוי באמפתיה, החוקרים הציעו כי "כניסה לנעלי האחר" והעידוד לשים לב לפרטים בקרב אלה שסביבם, הביא לתוצאות אלה. ביחס למדדי TOM, החוקרים שיערו כי אלה היו מלאכותיים ולא "אמיתיים"-דיים ולכן לא חל בהם שינוי.
במחקר השני השתתפו 28 נערים ונערות בני 14 שלמדו בבי"ס תיכון במגמת משחק, והושוו ל-25 תלמידים/ות במגמות אמנות או מוזיקה. רמת האימון במדיה היתה אינטנסיבית יותר מאשר במחקר הקודם (9 שעות שבועיות+הפקות) ושווה בשתי הקבוצות. המדדים הותאמו לגיל הנבדקים, ונעשה שימוש במדדTOM חדש שתוּקַף מול מדדים נוספים.
התוצאות הראו כי תלמידי תיכון שעברו אימון במשחק דירגו עצמם בסוף השנה כאמפתיים יותר (מובהקות גבולית, p=0.067) בהשוואה לתלמידים בקבוצות האחרות למרות שלא קיבלו אימון מפורש או גלוי באמפתיה. בנוסף, תלמידי מגמת משחק הראו עליה משמעותית יותר במדד ה- TOM מזו שהראו תלמידי הקבוצות האחרות.
החוקרים דנים באפשרות שאימון במשחק הוא הגורם האחראי לתוצאות אלה, לצד גורמים אפשריים נוספים, כמו למשל נטייה ראשונית למשחק תפקידים או ההבדלים ביכולות הנמדדות כבר בתחילת הניסוי. בכל מקרה, הממצאים מעידים על גמישות במיומנויות חברתיות כאמפתיה ו- TOM, ומצדיקים מחקרים עתידיים המכוונים לפיתוח מיומנויות אלה.

מקור

Goldstein, T.R. & Winner, E. (2012). Enhancing Empathy and Theory of Mind. Journal of Cognition and Development, 13, 19-37

ד"ר דני יניב, דוא"ל: Dan_yaniv@yahoo.com

 

issue3-abs13

"לחבר את הכנפיים" - קבוצות תרפיה באמצעות צפייה בסרטים, להורים וילדיהם המתבגרים, השוהים בפנימייה

מאת: אוסנת רפאלי-סתיו, תרפיסטית בדרמה ואומנות (MA אונ' ת"א+ דוקטורנטית לתיאטרון), מרצה לדרמה תרפיה במכללת תל חי וליעד שוחט, עובדת סוציאלית (MA אונ' בר-אילן), עובדת בפנימיית "עלומים" (כפר סבא).

במאמר זה נתאר מודל עבודה של קבוצות תרפיה באמצעות צפייה בסרטי קולנוע, עם הורים וילדיהם המתבגרים, המתגוררים בפנימיית "עלומים" בכפר סבא. נראה כיצד שילוב ייחודי זה: צפייה בסרטים בטיפול קבוצתי, תרם לשיפור הקשר בין ההורים למתבגרים.

המתבגרים, שוהים בפנימייה בשל קשיים בתפקוד הוריהם. נקודת המוצא של הפנימייה היא, שעל ההורים להישאר שותפים מלאים לטיפול בילדיהם, הדבר מסייע הן להשתלבות הילד ולהתפתחותו האישית, והן לשיפור התפקודים ההוריים של הגרעין המשפחתי.
לשימוש בסרטים כאמצעי לתרפיה יש היסטוריה ארוכה. עם זאת יישום השיטה באוכלוסיה זו, בה הקשר בין ההורים לילדים פגוע וחסר, ייחודי. הסרטים, המהווים גירוי חזותי, קוגניטיבי ורגשי, לצד העבודה הקבוצתית הדינאמית, מאפשרים חוויה חיובית משותפת.
ניסיון מצטבר בהפעלת המודל, מראה כי המפגשים אכן תרמו לאיכות הקשר בין ההורים לילדיהם.
מילות מפתח: טיפול קבוצתי, קולנוע, מתבגרים, הורים, פנימייה.

לפניות בנוגע למאמר זה: אל אוסנת רפאלי - סתיו, דוא"ל: osnatrefa@gmail.com

 

issue3-abs10

מרחב המשחק החברתי: מודל לטיפול קבוצתי בדרמה תרפיה וטיפול באמנות בילדים המאובחנים בספקטרום האוטיסטי

מאת: גדעון זהבי, MA, דרמה תרפיסט, ודבורה פור, MA, מטפלת באומנות

הספקטרום האוטיסטי (PDD) מאופיין על-ידי המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות מנטאליות (DSM IV), בעיקר כפגיעה משמעותית ביכולות ההתחברות והתקשורת של הפרט. בדרך כלל ההתנהגויות, הפעילויות ותחומי העניין של המאובחנים בספקטרום האוטיסטי מוגבלים וחזרתיים (1994).

במאמר זה נציג מודל לטיפול קבוצתי בדרמה תרפיה וטיפול באמנות בילדים המאובחנים בספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה. מתוך ניסיון קליני מצטבר נתאר תהליך טיפולי של ביסוס והתפתחות שני רצפי פעולה: האחד מתקיים בין המרחב האידיוסינקראטי של המטופלים לבין מרחב האינטראקציה הבינאישי; האחר מתאר את נטיית המטופלים למסגרות משחק דמיוניות, או למשחק מבוסס מציאות.

במאמר יועלו וינייטות קליניות מתוך טיפול קבוצתי של ילדים שאובחנו בספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה, ובאמצעותן נדון במודל הטיפולי על ארבעת רבדיו: א) תפקידם הייחודי של המטפלים כ"סוכנים של העצמי", ב) מקומן הייחודי של האמנויות בתהליך הטיפולי, ג) שלושת השלבים האופרטיביים של המפגש הטיפולי, ד) ביסוס המודל בפסיכולוגיה החברתית ובתורת יחסי אובייקט.

במאמר נטען כי השיפור במיומנויות החברתיות והתקשורתיות אצל המשתתפים והפנמתן מתאפשר מתוך התפתחות חוויית העצמי שלהם, ומציאת דרכים לביטוי חוויית העצמי במישור הבינאישי. טענתנו היא, שהמטרה הכפולה של רכישת מיומנויות חברתיות והתפתחות חוויית העצמי דורשת מהמטפל להיות פעיל במפגשים במישור האישי והבינאישי כאחד, ושהשימוש בדרמה ואמנות מאפשר את תהליך הלמידה הראשוני ברמה החווייתית ומכאן את קידום המטרות.

מילות מפתח: דרמה תרפיה, טיפול באמנות, הספקטרום האוטיסטי, טיפול קבוצתי, מרחב המשחק החברתי

לפניות בנוגע למאמר זה: גדעון זהבי, דוא"ל: gideon_zehavi@hotmail.com

 

 

 


 

  • pracdemia final 4
  • kitcat final 4
  • lab final 4
  • catrc final 4